אחד השלבים החשובים בכל חתונה יהודית הוא שלב מסירת הכתובה על-ידי החתן לידיה של הכלה מהי כתובה?
אחד השלבים החשובים בכל חתונה יהודית הוא שלב מסירת הכתובה על-ידי החתן לידיה של הכלה מהי כתובה? למה היא נועדה ומה "מעמדה" המשפטי במאה העשרים ואחד? כל מה שרציתם לדעת על הכתובה והתביישתם לשאול
אחד השלבים היותר חשובים בכל חתונה יהודית, הוא אותו שלב בו מוסר החתן לידי הכלה מסמך עליו חתן – במעמד שני עדים, ביניהם עם הרב, ובנוכחות נציגי המשפחות - עוד קודם לאירוע. מדובר במסמך משפטי – תקנה אותה יזמו חכמי התורה שבעל פה - שאמור לא רק להגן על זכויותיה של הכלה הצעירה, אלא גם למנוע מהבעל "לשחק" בה.
בנוסח הכתובה מתחייב הבעל "לזון, ולפרנס ולכבד את אשתו". בנוסף, מפורט בכתובה הרכוש אותו מביאה האישה מבית אביה ומאידך הסכומים אותם מתחייב הבעל לתת לאשתו במקרה שיגרש אותה.
אגב, במקור – בימים בהם הרכוש היה נחלתו הבלעדית של הגבר – גם בניו של החתן היו מחויבים לכתובה, זאת כדי שלא יווצר מצב שהאישה תישאר חסר כל במקרה של מות בעלה. רבי שמעון בן שטח עוד החמיר וקבע בתקנה שהוציא שהכתובה משעבדת את כל נכסיו של הבעל, כך שבמקרה של גירושין, יכולה לגבות את "חובה" מנכסיו של בעלה.
חכמי התורה שבעל פה נקבו בסכומים ברורים וחד משמעיים לכתובה – בהתאם למעמדה של האישה. הסכום המינימלי לאישה בתולה נקבע למאתיים זוז (מטבע סחיר שהיה מקובל בתקופת המשנה והתלמוד) ומאה זוז לאלמנה וגרושה – ובלבד "שארה כסותה ועונתה לא יגרע" (שמות כא, י). כיום "המחירים" הללו אינם אומרים דבר, אך באותה תקופה 200 זוז נחשבו לסכום של שכר שנתי של עובד.
הכתובה כיום איבדה באופן משמעותי מערכה וממשמעותה כמסמך משפטי. את מקומה תפס "החוק ביחסי ממון בין בני הזוג" ( תשל"ג) המסדיר את ענייני הרכוש של בני הזוג בבואם להתגרש. בחוק זה יש שני אלמנטים מרכזיים. שכדאי לעיין בהם כדי להבינם.
אמנם על פי החוק מהווה הכתובה גם כיום מסמך משפטי, אך כיוון שמדובר במסמך דתי, בודדים הם המקרים בהם תובעת האישה את המגיע לה על פי הכתובה. חשוב לציין שלמרות שהכתובה היא מסמך מחייב, לא ניתן לתובעה אם רשום בה סכום בלתי ריאלי (כפי שרבים מהחתנים הצעירים נוהגים לעשות, במידה רבה כדי "לעשות רושם" על הכלה והאורחים בחתונה) כזה שהבעל אינו יכול לעמוד בו. בשנים האחרונות – כדי להימנע ממבוכה ומאי נעימות –משכנעים רבנים רבים את החתנים שעדיף להם שלא לציין בפומבי את הסכום שרשמו בכתובה.
בשנים האחרונות, ניתן למצוא נוסחים שונים של הכתובה – בעיקר אמורים הדברים בטקסי החתונה "האזרחיים". של התנועה ליהדות מתקדמת (רפורמים) ושל הזרם הקונסרבטיבי מקובל לשנות את הדגש בכתובה. הכתובה הופכת להיות מסמך המעוצב ומתוכנן על ידי שני בני הזוג בפיקוח הרב. במסמך מצהירים שני בני הזוג באופן שוויוני על אהבתם,על כוונתם להקים בית יהודי ועל העקרונות שינחו את חייהם. כתובה זו כתובה עברית בדרך כלל, בניגוד לכתובה המסורתית שרובה ארמית.